הכירו את שרה ליברמן (46), צלמת קולינריה, מעצבת וחוקרת תרבות חזותית, מתגוררת בקריית אונו. נשואה ואם ילדה.
"מעל 22 שנה אני עוסקת בעיצוב גרפי וטיפוגרפי, ומתמחה בעיצוב לתרבות, אקדמיה וקולינריה. בעשור האחרון אני עוסקת גם ביזמות קולינרית, מפתחת תוכן וקריאייטיב וחוקרת תרבות חזותית בישראל - בימים אלה אני משלימה את כתיבת התזה שלי בנושא עיצוב גרפי לתואר השני בתוכנית הבינתחומית לאומנויות באוניברסיטת תל אביב".
המשפחה שלי: "הוריי (וגם סבא והסבתות) עלו מבוקרשט בשנת 1970. אמא שלי, שהיתה בשלנית בחסד (ובזכות), בישלה בהתחלה מאכלים מארץ המוצא, אבל די מהר היא התחילה לאסוף מתכונים מכל מיני עדות והיתה מבשלת אוכל מאוד טעים".
מסע הקסם אחרי האוכל: רק אחרי שאמה של שרה ליברמן נפטרה במפתיע לפני 11 שנה, היא הגיעה לעולם האוכל. הרצון לבשל לאביה את המאכלים של אמה גרם לליברמן לצאת למסע בעקבות האוכל הרומני. "התחלתי מאפס, אספתי מתכונים, למדתי חומרי גלם, חקרתי רקע להתפתחות של מאכלים, וניסיתי לבשל מתכונים שלה מהזיכרון". שרה גם חקרה ברחבי האינטרנט, אבל אז הגיע טוויסט בעלילה הקולינרית והיא מצאה את האוצר: אוסף מתכונים ורישומים ברומנית של אמה, שחשף למעשה את סוד האוכל בביתם.
"אחרי שאמא נפטרה מצאתי במטבח שלה מגירה מלאה במחברות מתכונים, ולקח לי כמה שנים עד שהצלחתי לפתוח את מחברות המתכונים שלה. מצאתי שם המון מתכונים שכתבה וגם תירגמה מעברית לרומנית, כולם כתובים בעט כחולה ובכתב יד עגול עדין. ויש בהם הכל: מצרכים, שלבי הכנה, רעיונות, כתמים ושאריות קמח - חיים שלמים".
בתוך מחברות המתכונים יצרה שרה סדר פנימי, מעין קו מנחה למתכונים, נושא וקטגוריה - ממש כאילו ערכה את המתכונים לטובת ספר בישול.
"מכאן בעצם התחלתי, בכוונה להכין אותם כלשונם, לסגנן ולצלם ולתעד כדי להוציא ספר. הבחירה שלי להעלות מתכונים שלה דווקא בפלטפורמה ש־FOODISH מאפשרת מגיעה אצלי בגלל הגעגוע כמובן, אך גם בשל הרצון לחקור את המורשת והמסורות של אוכל שסבב את חיי הבית והמשפחה שלי. אני מנסה לשחזר טעמים על סמך זכרונות - כלומר מנסה לשחזר את מגע היד של אימי, שידעה בדיוק כמה ואיך לפזר תבלין, או תנועת מגע יד בלישת בצק. אני מתעדת זיכרון של חוש הטעם בעזרת הכנת המנות שהכינה, מסגננת ומצלמת, ובכך בעצם 'מחיה' במובן מסוים את זכרונה של אימי".
"ביומיום אמי היתה מכינה אוכל רומני, אבל גם ניסתה לשלב אוכל ישראלי, שגילתה בעיקר בעיתוני 'לאישה'. בחגים הסבתות היו מגיעות לבשל ביחד. אני זוכרת שהיה שולחן גדול ומנות חג. היו שם היה מרק עוף עם המון ירקות וקניידלך רכים שחצי מהם נזללו עוד לפני שפגשו את המרק; כבד שנקצץ בסכין עם המון בצל מקורמל שהוגש עם פרוסות צנון חריף ומלפפונים חמוצים; קציצות גפילטע פיש רכות, אווריריות, מתובלות היטב (לא מתוקות); וגם סלטים כמו סלט טורקי חרפרף, סלט חצילים רומני עם המון בצל קצוץ, סלט חסה עם הרבה שום ועוד".
המנה שלי: "כמו בכל בית רומני טוב, גם אצלנו בבית היה 'יום ממליגה' אחת לשבוע, ובו אכלנו ממליגה עם ביצה מקושקשת, שמנת חמוצה או גבינה קשה ושמנה בשם ״בורדוף״. המנהג הזה הוא ההשראה לעוגת ממליגה וגבינות מתוקה".
המנה של שרה: עוגת ממליגה 'מלאי'
חומרים לתבנית קפיצית 24 ס"מ:
100 גרם חמאה רכה, חתוכה לקוביות
כוס סוכר
1/2 כפית מלח
2 ביצים
כפית תמצית וניל
250 גרם (גביע קטן) גבינה לבנה 9%
400 גרם (2 גביעים) שמנת חמוצה 27%
קליפה מגוררת מלימון אחד
כוס קמח תירס גס
כוס קמח תופח, או קמח תופח לפסח
להגשה:
שמנת חמוצה
הוראות הכנה:
מחממים תנור ל־170 מעלות.
מרפדים תבנית קפיצית בקוטר של 24 ס"מ בנייר אפייה ומשמנים את הדפנות בחמאה.
מערבלים במיקסר או במעבד מזון 100 גרם מהחמאה הרכה עם הסוכר, תמצית הווניל, המלח והביצים לבלילה אחידה ואוורירית.
מוסיפים לבלילה את הגבינה והשמנת וממשיכים לערבל לבלילה אחידה.
לבסוף מוסיפים את קמח התירס ואת הקמח התופח ומערבלים מעט לבלילה אחידה – חשוב לא לערבל יותר מדי, כדי שהעוגה לא תצא דחוסה מדי.
יוצקים את הבלילה לתבנית, משטחים ואופים כ־45 דקות עד שהעוגה מתייצבת ומשחימה מעט. נועצים קיסם במרכז העוגה ובודקים: אם הקיסם יוצא יבש העוגה מוכנה.
מצננים את העוגה בטמפרטורת החדר ומגישים עם כף שמנת חמוצה.
ועוד משהו: אפשר להוסיף צימוקים בהירים או אגוזי מלך קצוצים גס.
סיפורים ומתכונים נוספים מכל הסוגים, התקופות והעדות באתר FOODISH
- הסיפור והמתכון הינם חלק מפרויקט משותף של רשת mynet/ 'ידיעות תקשורת' ו- 'foodish' - האגף הקולינרי של מוזיאון 'אנו'