האחים והאחיות הם הלב הפועם של מערכת הבריאות בישראל. הם מלווים אותנו בכל שלב במעגל החיים - מלידה ועד 120.
בשנים האחרונות המקצוע משנה את פניו וכולל מסלולי קריירה המשלבים יכולות קליניות ניהולית לצד עשיה מקצועית עשירה במרפאות הקהילה, בבתי החולים, בתחנות טיפת החלב ובפעילות לקידום בריאות הציבור.
השנה במסגרת יום האחים והאחיות נפנה זרקור לעשייתם וסיפוריהם של אחים ואחיות מומחים קלינית. אחים ואחיות אשר עברו הכשרה מיוחדת המשלבת לימודי סיעוד ורפואה והם בעלי סמכויות רחבות למתן מרשמים, מתן ייעוציים ועוד בתחומים. שונים בכירורגיה, גריאטריה, טיפול בקהילה, טיפול פליאטיבי ועוד.
"התרבות והמנהגים שקיימים אצלנו מעודדים סכרת"
מלאק עוברה אבו עסל נשואה ואמא לשלושה ילדים, מתגוררת ברהט. היא עשתה מהפכה בחברה הבדואית בכל הנוגע לסוכרת. היא עובדת במרפאת סכרת מחוזית ברהט, במרפאת אחות מומחית בסכרת בכסייפה ועובדת כרפורנטית מנהלת נגב דרומית.
"במהלך העבודה שלי בקהילה ראיתי את חוסר המודעות שיש במגזר שלי לגבי סכרת והרגשתי שליחות לעשות שינוי". אבו-עסל שהחלה את דרכה המקצועית בעבודה עם חולי סרטן סופיים בהוספיס ברהט.
"כשראיתי את התחלואה של הסכרת ברהט, הנושא בער בי ועניין אותי ללמוד את התחום, לכן למדתי תואר שני בסיעוד ואחרי זה קורס על בסיסי בסכרת בבית חולים "מאיר", ב-2019 סיימתי התמחות בסכרת באוני' תל אביב. אני מומחית קלינית בסכרת בכל המגזר הבדואי".
תני דוגמאות לחוסר מודעות שיש במגזר הבדואי לסכרת.
"התרבות והמנהגים שקיימים אצלנו מעודדים סכרת, לדוגמא: בחודש האחרון חגגנו את הרמדאן, בסוף היום אוכלים ונהוג גם לאכול הרבה מאוד מתוקים, בהכנת תה למשפחה תמיד שמים סוכר בכמויות גדולות, וכך כולם צריכים לשתות תה ממותק, את המאכלים שלנו כמו מקלובה מגישים בצלחות ענקיות ואז לוקחים עוד ועוד תוספות. אין מודעות לאוכל ולשתייה הממותקת.
הגיע אלי מטופל בן 51 עם מדדים של סוכרים מאוד גבוהים, ההמלצה הייתה שהוא להתחיל לקחת אינסולין באופן אינטנסיבי (בכל ארוחה), לפני ההדרכה על האינסולין שוחחתי איתו.
שאלתי אותו לגבי אורח החיים שלו, מה התברר? כל יום הוא שותה 4-3 פחיות של משקה אנרגיה, והוא עוד מספר לי שבמכונית שלו יש ארגז שלם באוטו שהרגע הוא קנה. אמרתי לו בוא נעשה ניסוי למשך שבועיים בהם אתה לא שותה כלום מלבד מים.
לאחר שבועיים המטופל חזר עם בדיקות סוכר עדכניות וראינו שיפור ניכר בערכי סוכר, כמובן שהטיפול בו השתנה לטיפול תרופתי ולא אינסולין. יש עוד מטופל עם אותו סיפור בדיוק אך במקום משקה אנרגיה, גיליתי שהוא שותה מדי בוקר ליטר של חלב נאקה כי הוא חשב שזה בריא ולמעשה מדובר במשקה עתיר סוכר. גם הוא הפסיק עם שתיית החלב והמדדים שלו השתפרו בצורה משמעותית".
ספרי על התגובות שאת מקבלת ששומעים שאת אחות מומחית בטיפול בסכרת.
"תמיד אמרו לי 'לסבתה שלי הייתה סכרת והיא חיה עד גיל 100', עכשיו מבינים יותר ומתייעצים איתי לגבי תזונה".
מה את הכי אוהבת בעבודה?
"להדריך, לכוון ולייעץ. אני מתייחסת למטופל כשלם ולא רק כחולה סכרת. הצד הנפשי הוא חשוב מאוד בטיפול והשתלטות על מחלת הסכרת".
מה המחמאה הכי מרגשת שקיבלת ממטופל?
"למדתי גם גמילה מעישון ואני מאוד מעודדת גמילה מעישון במיוחד חולה סכרת, יש לי מטופל שבכל פעם שהוא פוגש אותי הוא אומר לי "בזכותך הפסקתי לעשן" וזה מאוד מרגש אותי".
מה התפיסה הכי שגויה של אנשים לגבי סכרת?
"חושבים שסכרת היא מחלה תורשתית ולא מבינים שמדובר במחלה שנגרמת מסיבות שונות".
למה את ממליצה ללמוד סיעוד?
"כיום בסיעוד יש הרבה התמחויות ואפשר להתמקצע בתחום מעניין ויעיל".
"אומרים לי שאני משלבת את המקצועיות והרגש"
יוליה פרז (41) נשואה ואמא לשלושה ילדים, מתגוררת בקיבוץ שדה בוקר. יוליה מעניקה ייעוץ גריאטרי במקומות מרוחקים גיאוגרפית ולעיתים מלווה את החולים הדמנטיים עד לסוף דרכם.
לפני שבע שנים, עם לידתו של בנה הבכור, יוליה פרז ובעלה החליטו לעשות שינוי וממגורים בעיר הגדולה ראשון לציון הם העתיקו את ביתם לקיבוץ שדה בוקר.
"החלטנו לשפר את איכות החיים שלנו", מספרת פרז. השינוי הגאוגרפי השפיע גם על הקריירה "אני בעלת תואר ראשון בסיעוד בשילוב עם פרמדיקים, עבדתי 4 שנים כפרמדיקית במד"א, ובטיפול נמרץ לב בבית חולים "וולפסון".
בהמשך עשיתי תואר שני במנהל מערכות בריאות וקורס על בסיסי בטיפול נמרץ, כשעברנו לדרום עבדתי במרפאה קהילתית, ואז הציעו לי לצאת ללימודים של אחות מומחית בגריאטריה. משנת 2020 אני עובדת בתפקיד הזה ב"כללית". בפועל אני עובדת רק עם מרותקי בית".
מאיפה הגיע השינוי?
"מתחילת דרכי הכרתי רפואה דחופה, כמה שיותר מהר ולהתערב ולהעביר את המטופל לבית חולים, ברגע שעבדתי במרפאות בקהילה הבנתי שהמקום של הקהילה המבוגרת יותר היא בבית ולא בבית חולים או במסגרות דומות. המקצוע נותן לי את הכלים והידע לתת את המענה לאותם קשישים בתוך הבית הנוח והמוכר שלהם".
מאחר שרוב מטופליה של פרז לא מתקשרים באופן מלא, הקשר האישי נוצר עם משפחת המטופל.
יש משפחה שאת זוכרת באופן מיוחד?
"יש שתיים - הייתה לי מטופלת קשישה עם דמנציה מתקדמת שהבנות שלה טיפלו בה ממש במסירות נפש למרות כל הקשיים של המחלה שזה לא פשוט בכלל.
"הטיפול היוצא דופן שלהן צרוב בזכרוני, והייתה גם משפחה של מטופלת שלי שהודו לי בהתרגשות על כך שהייתי איתם גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה רגשית ונתתי להם כלים להמשך התמודדות. נרמלתי להם את הקושי".
ספרי על התגובות שאת מקבלת כששומעים שאת אחות.
"אומרים לי שאני משלבת את המקצועיות והרגש ביחד".
למה את ממליצה ללמוד סיעוד?
"היתרונות של המקצוע רבים, קודם כל יש סיפוק אישי וזה סיפוק מאוד רחב, דבר שני המקצוע הזה נוגע בהמון תחומים ויש מקומות רבים שאפשר להשתלב בהם החל מרפואה דחופה עד לגריאטריה, הטווח רחב וכל אחד יכול למצוא ולגוון וגם תמיד יש פרנסה".
בשיתוף שירותי בריאות כללית.