נותנת את כל הלב והנשמה: רחל דויטש (35) היא אחת מחמישה אחים ואחיות של שירותי בריאות כללית שנבחרו לקבל השנה את אות הנשיא לשנת 2022 על עשייתם המקצועית ובעיקר על התקווה והאמונה שהעניקו למטופלים שלהם בעשייתם המקצועית, מלאת החמלה והאנושית. לרגל יום האחות הבינלאומי רצינו להכיר את עבודתה המבורכת יותר לעומק.
2 צפייה בגלריה
האחות רחל דויטש
האחות רחל דויטש
האחות רחל דויטש
(צילום: דוברות המרכז הרפואי מאיר)
רחל עובדת כאחות במחלקה פנימית ד' במאיר מאז 2018, אחראית על תחום ניהול הסיכונים במחלקה ומאמינה שבעבודת האחיות תמיד אפשר למצוא רגעים, שבהם ניתן להשפיע ולעשות טוב למטופלים.
"אם רק ננסה לעמוד לידם ולדמיין אותם לפני שהיו חולים ונהפכו לסיעודיים, אולי ניזכר ברגע האמת לפנות אליהם בשמם, לצרף חיבוק וליטוף", היא אומרת.
"זו מחווה שיכולה לתת להם, ובעיקר לנו, המון. יש לנו הרבה מאד רגעי חמלה במסגרת תפקידנו, ובעיני זו זכות מאד גדולה שלא כל אחד זוכה לה במסגרת עבודתו".
רחל נשואה לחנן ואמא לשישה ילדים מדהימים. היא מתגוררת בקידה שבחבל בנימין ומתנדבת בוועדת החינוך של היישוב. לדבריה, תמיד חלמה להיות אחות. וכך, עם לא מעט חששות תוך כדי גידול ילדיה, היא הגשימה את חלומה ועשתה הסבה מחינוך בלתי פורמלי לסיעוד.
2 צפייה בגלריה
האחות רחל דויטש עם משפחתה
האחות רחל דויטש עם משפחתה
האחות רחל דויטש עם משפחתה
(צילום: דוברות המרכז הרפואי מאיר)
המוטו שמלווה את ימיה בעבודה במחלקה פנימית ד', שהייתה בשנתיים האחרונות גם מחלקת קורונה ותפקדה במקביל גם כמחלקה פנימית, הוא לדמיין את החולים רגע לפני שהפכו לסיעודיים או במצב קשה יותר.
כך גם עשתה כשבחרה באמצע משמרת לשבת לצד מטופלת ברגעיה האחרונים, לחבק אותה, לעטוף אותה, לשיר איתה ולהתפלל עמה - רק שלא תהיה לבד.
"זה קרה במשמרת לילה בין שישי ושבת במחלקה פנימית ד'", היא נזכרת. "מתחילת המשמרת אחת המטופלות במצב רפואי קשה נכנסה לאי שקט. היא הרגישה שפחד ממוות משתלט עליה ולא מצאה מנוח. כולם הבינו שזה הרגע עליו נכתב בתפילת האחות 'תן לנו את החכמה והכוח לדעת שזה הרגע שבו האחר זקוק למגע שלנו, למילה מרגיעה מאיתנו ולחמלה שבנו'. הצוות ניגש אליה, והושיב אותה בכורסא כי לא יכלה לשאת שהות במיטתה".
האחים הנוספים במשמרת, נעמה ומחמוד, לקחו על עצמם את האחריות על המחלקה כדי לאפשר לרחל להיות שם בשביל המטופלת ברגעיה הקשים.
"התיישבתי לידה והיא הניחה את הראש שלה עלי. עטפתי אותה בשמיכה כדי שיהיה לה נעים, וליטפתי את ראשה. ישבנו ככה במשך שעות. המטופלת רצתה לשיר ושרנו, ואז דיברנו וגם התפללנו. לאט לאט היא נרגעה והרגישה יותר בטוחה, מרגישה עטופה בחום ודאגה.
הלב מתרגש מגאווה, העיניים מזילות דמעה ועוד אחת, הראש יודע שיש צוות מיוחד במינו. צוות אנושי, חומל ורגיש".