"אחרי התאונה הקטלנית, הבנתי שאני חייב ללמוד איך להציל חיים"
יחיא אלעמור, עבד כנהג אוטובוס עד שעבר תאונת דרכים קשה, והבין שהוא חייב ללמוד איך להציל חיים. הוא עשה הסבה מקצועית והיום הוא אח מוסמך במחלקת ילדים א' בבית החולים סבן לילדים בסורוקה.
החיים של יחיא אלעמור (31), תושב כסייפה, השתנו מקצה לקצה ב-2015. תאונת דרכים קטלנית שעבר כנהג אוטובוס, הובילה אותו לשינוי מקצועי.
"הבנתי כמה החיים קצרים והרגשתי צורך לחיים משמעותיים. תמיד חלמתי ללמוד מקצוע שקשור לרפואה אבל נסיבות החיים לא אפשרו. אחרי התאונה, בה מצאתי את עצמי חסר אונים. הבנתי שאני חייב שינוי".
הוא עשה הסבה לסיעוד, למרות שכבר היה אב לילדים קטנים, וכבר שנתיים הוא אח במחלקה לילדים א', עבודה שהוא גאה בה ומאמין שהיא הייעוד האמיתי שלו.
מה אמרו במשפחה על השינוי?
"האמת, שכולם התפלאו, אבל אשתי וההורים תמכו בי. הם ידעו שאני יכול לעשות את זה. היום, גם המשפחה הרחוקה יותר כבר מורידה את הכובע. ממש שינוי דרמטי".
את דרכו המקצועית החל יחיא בסורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי, בתחילה במשרת סטודנט במחלקת הילדים, וכבר שנה שהוא אח מוסמך.
מה אתה הכי אוהב בעבודה?
"אני אוהב את הקשר עם המשפחות והילדים. אני אוהב את זה שאני יכול לטפל בהם ולהרגיע, להפחית כאב ולעזור לילדים להרגיש יותר טוב. ההורים מאוד מעריכים את זה כי אין דבר יותר יקר מלשמור על הילד שלהם גם במצבים הקשים".
יש מטופל שאתה זוכר במיוחד?
"ילדה בת 9, שלצערי נאלצנו לבשר למשפחה על סרטן בדם. אני בקשר עם המשפחה עד היום, הילדה עברה טיפולים קשים, הייתה בטיפול נמרץ והיום המצב משתפר. מרגש לראות את התהליך שהיא והמשפחה עברו, ואני אופטימי. מקווה לבשורות טובות".
יחיא מסיים בהמלצה לכל מי שמתלבט ואומר: "לך ללמוד סיעוד. זה תחום עם הרבה סיפוק, מאוד מרגש לתמוך במשפחות, לעשות את הכי טוב כדי שהם ירגישו טוב יותר. זה מקצוע שבו בכל לילה כשאני שם את הראש על הכרית לפני השינה אני יודע שהיום עשיתי משהו טוב למען מישהו".
"הלכתי לעבוד במקום שהכי הפחיד אותי בעולם, זו הייתה סגירת מעגל"
שני יאדגרי ג'ורנו הייתה בת 12 בלבד כשאביה התמוטט ונפטר מול עיניה. שנים לאחר מכן עברה אירוע קשה נוסף כשאיבדה את שני תאומיה, פגים שנולדו בשבוע ה-24. היום היא אחות מוסמכת במחלקה לטיפול נמרץ פגים בבית החולים סבן לילדים בסורוקה: "להיות אחות זה חלק ממני, מהמהות שלי ומהנשמה שלי".
עד גיל 30 הייתה שני יאדגרי ג'ורנו (43) קצינה בקבע, אבל בתוכה בער צורך שהוביל אותה לשינוי. כשהייתה בת 12 התמוטט אביה מול עיניה, ונפטר מהתקף לב פתאומי.
"אני זוכרת את עצמי מנסה לעזור לו ולא יודעת מה לעשות, איך להציל אותו". כעבור שנים עברה אירוע קשה נוסף כשלאחר שנים ארוכות של טיפולי פוריות, איבדה את שני ילדיה, תאומים שנולדו פגים בשבוע מוקדם מאד ולא שרדו.
הרצון להתמודד עם טראומות העבר הובילו אותה ללימודי הסיעוד, והיום כשהיא אם לשלושה, בחרה לעבוד דווקא במחלקה לטיפול נמרץ פגים . "אני רואה את זה כריפוי של הנפש. כל מה שלא ידעתי לעשות אז, את חוסר האונים של פעם, אני מתקנת עכשיו".
מה את הכי אוהבת בעבודה?
"זה מקצוע מאוד קשה אבל יש בו סיפוק אדיר. לטפל בפג שנולד בשבוע 28-29, לראות אותו גדל ומתפתח, זה מדהים. הייתי במקום של המשפחות האלה, חוויתי את מה שהן עוברות, ולהיות שם עכשיו, לעזור להן, זו סגירת מעגל".
יש מטופל שאת זוכרת באופן מיוחד?
"יש לנו שתי בנות בפגיה, שנולדו במשקל 700 גרם. היום אחרי חודשיים וחצי הן כבר שוקלות שני ק"ג וחצי, ולקראת שחרור. עם פגים תמיד הולכים צעד קדימה ו-10 אחורה, אז הדרך שהשתיים האלה עשו מדהימה בעיני". לסיום היא ממליצה בחום על לימודי סיעוד: "אין עבודה שיש בה סיפוק יותר גדול. אין עבודה שבידיים שלך את ממש מציעה ריפוי ומרפא. אני תמיד אומרת שזו השליחות שלי בעולם, ואני עושה את זה באהבה ענקית".
בשיתוף המרכז הרפואי סורוקה.