האחים והאחיות הם הלב הפועם של מערכת הבריאות בישראל. הם מלווים אותנו בכל שלב במעגל החיים - מלידה ועד 120.
בשנים האחרונות המקצוע משנה את פניו וכולל מסלולי קריירה המשלבים יכולות קליניות ניהולית לצד עשיה מקצועית עשירה במרפאות הקהילה, בבתי החולים, בתחנות טיפת החלב ובפעילות לקידום בריאות הציבור.
ספי סובל רויטבלט, מומחית במנהל ומדיניות מנהלת הסיעוד במחוז שרון שומרון מספרת: "אנחנו המחוז המוביל בתחום של אחיות מומחיות, יש לנו 17 אחיות מומחיות בתחומים שונים - מינהל ומדיניות, גריאטריה, טיפול תומך, סוכרת, פצע סטומה ואי שליטה.
מדובר בהכשרה ייעודית של מנהל הסיעוד במשרד הבריאות המקנה סמכויות נרחבות. האחיות המומחיות נחשבות לפורצות דרך ומנהיגות בתחומן. זו בעיני שליחות ופריצת דרך משמעותית להיות אחות מומחית ואני שמחה שיש לנו את הזכות להוביל ולקדם את המהפכה הזו בתחום ולהיות משמעותיות בקבלת החלטות רפואיות שונות בהתאם לצרכי האוכלוסייה בתחומים הרבים".
אני כאן בגלל המשפחה
אמה, אחיותיה וסבתה של ראניה ארקיה סבלו מסוכרת, זה בדיוק הזרז שגרם לה ללמוד סיעוד ולהפוך לאחות מומחית בתחום הסוכרת.
ראניה ארקיה, נשואה פלוס שלוש בנות, מומחית קלינית בסוכרת עובדת במספר מרפאות של "כללית", במחוז שרון שומרון, בעלה של ראניה הוא אח בטיפול נמרץ.
ארקיה סיימה לימודי תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיכה לתואר שני בבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, היא עוסקת בתחום הסוכרת שנים ארוכות.
"לפני למעלה משנה סיימתי לימודי מומחית קלינית בסוכרת, תחום שמקנה לנו סמכויות רחבות ויכולת קבלת החלטות רפואיות והיום אני עוסקת בתחום איזון מטופלי סוכרת במספר מרפאות על ידי ליווי אישי למטופל, הדרכות, עידוד ושינוי אורח חיים בריא, התחלת טיפול תרופתי החלפה ואיזון שליחת המטפל ליועצים ובדיקות בהתאם למצבו הבריאותי, ליווי המטופל ומשפחתו ומניעת סיבוכי סוכרת ע"י איזון או מניעת החמרתם ולשמור על איכות חיים".
מדוע בחרת להיות מומחית דווקא בתחום הסוכרת?
"הבחירה שלי בתחום התחילה עוד לפני שלמדתי סיעוד. אימא שלי, אחיותיה וסבתי סבלו ממחלת הסוכרת וסיבוכיה לאורך שנים. המצב הזה עורר בי רצון עז ללמוד את התחום, להתמקצע בו ולעזור לאנשים להתמודד עם מחלת הסוכרת, ושאני תמיד אהיה העוגן והכתובת בשבילם".
את זוכרת מחמאה שריגשה אותך?
"כן. הייתה לי מטופלת עם סוכרת שהייתה לא מאוזנת במשך שנים ארוכות, לאחר שהיא באה אלי לבדיקה וייעוץ, המשכנו להיות במעקב. אחרי מספר חודשים הסוכרת התאזנה והיא כל כך התרגשה מתוצאות בדיקות הדם ואמרה לי: 'למה לא פגשתי אותך לפני זה? אני מספרת עלייך לכולם, עד כמה את נחמדה מקצועית ובזכותך היום הסוכרת שלי מאוזנת!'.
"הייתה לו בקשה אחת - להספיק להיות בחתונת ביתו"
נורית אשל, נשואה פלוס שניים, מומחית בסיעוד אונקולוגי ופליאטיבי, עובדת כאחות כ-33 שנה, בהן 10 שנים עוסקת כאחות פליאטיבית.
אשל עבדה במשך שנים רבות כאחות בקיבוצים, המעבר ל"כללית" החל עם המעבר לעבודה ביחידה להמשך טיפול במחוז שרון שומרון, שם היא ניהלה תחום "הוספיס בית" לחולים אונקולוגים.
בשבע השנים האחרונות היא עבדה כמומחית בסיעוד אונקולוגי. היא אחראית על מספר תחומים: בריאות השד וטיפול אונקולוגי ופליאטיבי.
מה כוללת עבודתך כאחות מומחית בסיעוד אונקולוגי ופליאטיבי?
"במסגרת תפקידי אני מלווה מטופלים ובני משפחה המתמודדים עם מחלות קשות שלא ניתן לרפא, כדוגמת חולים אונקולוגים, חולי אי ספיקת לב, דמנציה, מחלות נוירולוגיות כגון ALS ועוד.
"כמלווים אנחנו צריכים לדאוג לאיזון תסמינים של החולה, לטיפול בכאב, לטיפול בהפרעות שינה, חוסר תאבון ועוד, בכדי להקל על סבל ולשפר איכות חיים".
אשל מסבירה כי אחת המטרות החשובות בליווי ובמפגש עם החולה והמשפחה הוא כיצד הוא רוצה לסיים את חייו: "אנחנו צריכים להכיר היטב את צרכיו, אמונות והעדפות טיפול בסוף החיים".
ספרי לנו על מטופל בלתי נשכח.
"הכרתי מטופל אחרי שהטיפולים בסרטן ריאה כשלו, הוא קיבל טיפולים והצליח להחזיק מעמד. במסגרת ליווי 'הוספיס בית' הוא לא היה צריך לעבור תהליך של התגברות על הכחשה והפחד להסתכל למוות בעיניים.
"הוא אמר לי שהוא חיי חיים מלאים ומספקים, ובקשתו האחרונה הייתה להספיק להיות נוכח בחתונת ביתו הבכורה. תוך איזון מקסימלי של הסימפטומים ויחד עם המשפחה הוחלט להקדים את מועד החתונה ולקיים אותה בחצר הבית וכך היה, המטופל נכח בחתונת ביתו שהייתה מרגשת מאוד ונפטר כעבור שבוע בביתו בנוכחות בני המשפחה. לא יכולנו לבקש מוות יותר משחרר מזה".
"על מנת לטפל נכון במטופל עם פצע, יש לטפל בו בראיה כוללנית"
החלום של אלונה בנימין אחות מומחית בפצע וסטומה, היה להיות מיילדת, אבל החיים המקצועיים הובילו אותה לפרוץ דרך בתחום אחר: "הייתי הראשונה שפתחה מרפאת "פצע" שמנוהלת ע"י אחות".
אלונה בנימין, אמא לשתי נערות, אחות מומחית בפצע וסטומה (פתח בחלל הבטן המחובר ל"שקית" אליה יוצאות ההפרשות).
בנימין למדה סיעוד מכיוון שחשקה נפשה להיות מיילדת: "רציתי להיות שותפה לרגע קסום ומיוחד במינו של הבאת ילד לעולם". לשם כך היא למדה 4 שנים במסלול אקדמאי בביה"ס לסיעוד "דינה" בפתח תקווה.
"התחלתי לעבוד כאחות מחלקת כלי דם בבי"ח בלינסון. לאורך כל הדרך, רציתי להגשים את החלום וללמוד מילדות, אך מסתבר שכולם מסביבי חשבו אחרת. האחות הראשית מינתה אותי לסגנית מחלקה פנימית, תוך כדי לימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב".
בהמשך, מצאתי לנכון לעשות שינוי ולעבור לעבוד בקהילה, "הוצע לי לעבוד כ'אחות ביחידה להמשך טיפול' במנהלת חפר. מהר מאוד החששות הפכו לחוויות חיוביות ומשמעותיות ביותר בחיי המקצועיים. עשיתי ביקורי בית למטופלים מרותקים ומורכבים במיוחד שחלקם סבלו גם מפצעי לחץ. נחשפתי לפצעים שונים מאטיולוגיות שונות, מצאתי את עצמי לומדת וחוקרת את נושא הפצעים לעומק. מהר מאוד התחברתי מאוד לתפיסה המקצועית שעל מנת לטפל נכון במטופל עם פצע, יש לטפל בו בראיה כוללנית ובשיתוף צוות רב מקצועי.
"בהמשך זכיתי להיות רכזת 'פצע' ראשונה במחוז, וע"י כך זכיתי לקדם ולפתח את הנושא בכל הרמות ולחנך את הדורות הבאים. כעבור מספר שנים, הייתי הראשונה שזכתה לפתוח מרפאת פצע שמנוהלת ע"י אחות, כיום יש לנו 3 מרפאות משולבות פצע וסטומה במחוז שרון שומרון של "כללית".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"מדי יום אני נחשפת לסיטואציות ולאתגרים רבים ורואה במקצוע שלי סוג של שליחות ושנועדה לסייע למטופלים ולבני משפחותיהם בצומת קריטית משמעותית".
בשיתוף כללית מחוז שרון שומרון.