"האחות חייבת להיות עם נשמה", אומרת ציפי חמו, רכזת תחום אי ספיקת לב במחוז דרום של כללית, ואחות במקצועה למעלה מ-45 שנה. "זה מקצוע שכולו שליחות. חייבת להיות בו אהבת הזולת, רצון לעזור. המון סבלנות הכלה ויחסי אנוש טובים. תמיד לחייך גם כשאת נושאת דברים אחרים על הגב. להיות עם הבן אדם שמולך".
1 צפייה בגלריה
האחות ציפי חמו
האחות ציפי חמו
האחות ציפי חמו
(צילום: לינור אללוף)
חמו, אם לחמישה וסבתא לתשעה, החלה את הקריירה עוד בתיכון כשלמדה את מקצוע הסיעוד. בצבא שירתה כאחות חיילת בחדר מיון ואף ניהלה מרפאה צבאית. אל הכללית הצטרפה לפני יותר מ-40 שנה. בתפקידה הנוכחי, היא מנהלת את מרפאת אי ספיקת לב בה מטופלים מקרים קשים ומורכבים ולצד זאת היא אחראית על הכשרת צוותי המרפאה והעשרתם בתחום חשוב זה.
"אני אחות מהדור הוותיק. תמיד הסתכלתי על הבן אדם - להעצים אותו, להיות איתו. אחות קהילה מקבלת חולים ומטופלים מכל התחומים. צריך לדעת מי יושב מולך, איפה הוא נמצא בתחנת החיים שלו ושם לעזור לו".
המקצועיות של חמו לצד האמפתיות והחיבור שלה עם המטופלים, הצילו חיים לא פעם. "היתה לי מטופלת ניצולת שואה כבת 80 שחיה לבדה והייתה מקבל טיפול מדללי דם אחת לשבוע. היא הייתה ממתינה לבואי בכיליון עיניים כי זה היה הקשר שלה לעולם שבחוץ.
"באחד הימים שלחתי לביתה אחות שתבצע לה בדיקת דם. האחות התקשרה אלי ואמרה שהיא לא עונה. לאור היכרותי את המטופלת עניתי לה שכנראה קרה משהו. התקשרתי, היא ענתה חלושות, היה ברור לי שהיא בסכנת חיים. התקשרתי למד"א, ולמרות שהיא לא רצתה פינוי, במד"א השתכנעו והגענו לדירתה. התמונה הייתה מחרידה - היא דיממה כמעט למוות. הצלנו באותו יום את חייה והיא עוד זכתה להאריך שנים. מאז היתה נוהגת לומר לי שבזכותי היא חיה".
המסירות של ציפי ככל הנראה גם השפיעה על המשפחה שלה, שהולכת בדרכה הרפואית. מתוך חמישה ילדים, בתה האחת של ציפי אחות אקדמאית, בת נוספת תתחיל בקרוב סטאז' בבית החולים סורוקה ובן נוסף מסיים שם שנה שלישית של לימודים.
"הם מסתכלים עלי ואומרים לי - 'אמא אנחנו מייחלים להיות כמוך אחרי 45 שנה במקצוע ,עם ברק בעיניים כמו ביום הראשון'. אני אמורה לפרוש בעוד חצי שנה אבל מתכננת להמשיך כל עוד שאוכל, כי אני שואבת הרבה סיפוק ממה שאני עושה".