נותנות את כל הלב והנשמה: יום האחות הבינלאומי שמצוין השבוע, הביא אותנו אל שתי אחיות מסורות וותיקות במחוז דן-פתח תקוה של שירותי בריאות כללית: מדובר על סמדר קיטאי ומיריי סולטניק. שתיהן אחיות מצטיינות, שלקחו חלק חשוב מאוד בעבודת הסיעוד בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה.
2 צפייה בגלריה
סמדר קיטאי
סמדר קיטאי
סמדר קיטאי
(צילום: באדיבות דוברות שירותי בריאות כללית)
סמדר קיטאי, בת 58, אחות כבר 36 שנים. היא פתח תקוואית במקור, נשואה ואם לשלושה ילדים, ומתגוררת כיום בגבעת שמואל.
את עבודתה בכללית החלה בבית חולים השרון, שם עבדה 32 שנים, מרביתן כמנהלת הסיעוד במחלקה פנימית. במהלך העבודה השלימה תואר ראשון ושני בסיעוד והוכשרה כמומחית קלינית בטיפול תומך. בחמש השנים האחרונות עברה לעבודה בקהילה ואז נקראה לדגל - לנהל במשך מספר חודשים את חמ"ל הקורונה של מחוז דן-פתח תקוה.
כשמדברים עם סמדר על עבודתה בחמ"ל הקורונה ניכר שהיא מתרגשת מהתפקיד החשוב אותו מילאה, שתרם למלחמה במגפה העולמית.
"היתה קבוצה מאוד גדולה של אחים ואחיות (ועובדים נוספים משלל מקצועות הבריאות) שעשו עבודה באמת מרגשת בחמ"לים. זה היה תכלול של כל העשייה הקשורה לטיפול בחולי הקורונה בקהילה. להזכירך, הרוב המכריע של החולים לא הגיע לבתי החולים אלא טופלו בבית וחלק מהעבודה שלנו בחמ"ל היתה לקבל לאשפוז בבית את החולים החדשים, לדאוג שיש אחריהם מעקב, לנתב את הטיפול בהם לגורם הרלוונטי ועוד.
בגלים הראשונים עסקנו בכל מה שקשור להעברה למלוניות הקורונה, היינו בקשר עם כל הארגונים והמוסדות שטיפלו בחולי הקורונה - עיריות, צה"ל, פיקוד העורף. מדובר בעיקר במתן מענה לבעיות חריפות שנוצרו, אנשים היו בבית במצבים לא פשוטים. היה צריך להפעיל מערך ולוודא שאין החמרה במצב החולה".
מה היה העיסוק שלך בגלים הראשונים של הקורונה?
"בגלים הראשונים היתה התעסקות אינטנסיבית מאוד עם בדיקות ההחלמה, אז חיכו לתשובות שליליות במשך תקופה ארוכה. אני זוכרת מישהו שהמתין 4.5 שבועות בגל הראשון כדי לקבל תשובה שלילית ועד אז היה בבידוד. אנחנו היינו שם בשביל האנשים שהיו לגמרי אומללים, בדרך כלל לבד. היינו מצלצלות אליהם פעם או פעמיים ביום, היו ימים מאוד מאוד קשים בשיא הקורונה".
לאחר הגל הרביעי, כשהגיעו לעולמנו תרופות לקורונה, נקראה סמדר לנהל את התחום הזה. "מדי בוקר קיבלתי רשימה של חולים שלפי נתוני מחלקת המחקר של כללית זכאית לקבל את הטיפול הזה. התפקיד שלי היה להעביר את הרשימה לרופא המטפל, כדי שיעשה בדיקת היתכנות ולדאוג לצד הלוגיסטי.
עם קבלת האישור יצרתי קשר עם המטופל, הסברתי לו על אופן הטיפול ווידאתי שהוא מבין את ההוראות של נטילת התרופה. לאחר מכן שלחנו לחולה הביתה את הטיפול התרופתי - בימי השיא של האומיקרון קיבלו 60-70 חולים ביום את התרופה, היום מקבלים בודדים. לפני חודשיים בערך נכנס גם הנושא של טיפול בנוגדנים. יש קבוצת אוכלוסייה (מדוכאי חיסון, מחלות המטולוגיות, מושתלי איברים) להם יש טיפול מונע שניתן בזריקת נוגדנים".
איפה את רואה את עצמך בעתיד?
"אני מאוד אוהבת אנשים, מאוד אוהבת להיות אחות - זה המקצוע הכי טוב למי שאוהב אנשים. היופי של המקצוע הוא שאת עובדת עם כל הגילאים וסוגי האוכלוסיה, מהגיל הרך ועד גריאטריה. אני רוצה לעסוק בתחום שיש בו בני אדם וניהול תהליכים. אני מאוד אוהבת להיות אחות. אני עובדת כל כך הרבה שנים, אני חושבת שזה מקצוע יפיפה. היכולת לגעת באנשים, לפעמים בנקודות הכי קשות של החיים שלהם ולהיות שם, היא דבר מדהים. אלה דברים שמאוד חשובים לי, אני מאמינה שאמצא את הדרך עוד לתת מעצמי כי יש לי הרבה מטען שאנשים יוכלו להנות ממנו".
מיריי סולטניק, אחות כבר 50 שנים, ראתה כבר הכל במהלך חייה התעסוקתיים. נראה כי שיא הקריירה שלה הגיע דווקא בשנים האחרונות, כאשר ניהלה בגאון את מתחם החיסונים באולם רוזמרין בכפר גנים מדובר במתחם שבו פעלו בשיא 25 עמדות חיסון קורונה ואשר אליו הגיעו עשרות אלפים מתושבי פתח תקוה.
2 צפייה בגלריה
מיריי סולטניק
מיריי סולטניק
מיריי סולטניק
(צילום: באדיבות דוברות שירותי בריאות כללית)
מיריי (66), נשואה, אם לארבעה ילדים וסבתא לשלושה נכדים, מתגוררת בשכונת בילינסון בפתח תקוה ועובדת כמנהלת הסיעוד במרפאת רוטשילד.
"את המקצוע בחר עבורי אבי ז"ל", היא נזכרת. "הוא עבד בבי"ח פסיכיאטרי 'מזרע' בעכו ואמר תמיד 'זה מקצוע שתמיד יהיה מועדף ופרנסה לא תחסר לך'".
היא למדה בקורס לאחיות מעשיות בצפת, בין השנים 1972-1974. "בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. אני זוכרת שבשבת בבוקר עבדתי במחלקת הילדים כשלפתע החלו קריאות 'טבריה עולה באש'. מייד קיבלנו הוראה להכין את ביה"ח לקליטת הפצועים, התחלנו להוריד עגלות החייאה לחדר מיון ובשעה 14:00 כבר הגיעו פצועים ראשוניים - היו אלו תושבי מג'דל שמס ויחד איתם חיילים פצועים ומתים. חברותיי ללימודים ואני התחלנו לטפל בפצועים יחד עם האחיות והרופאים.
"בפברואר 1974 קיבלתי תעודת אחות מעשית והייתי הכי גאה בעולם שניתנה לי הזכות להיות במקום הנכון ולהגיש עזרה וטיפול ליקרים לנו והם החיילים אשר ששומרים עלינו ועל המדינה. בשנת 1975 התגייסתי לצבא, שם שירתתי כאחות בתל השומר, בשנת 1977 עבדתי בבי"ח הר הצופים בירושלים במחלקת כירורגיה, ובהמשך השתלבתי במחלקת יולדות, מיון נשים ונשים בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית. תוך כדי העבודה השלמתי לימודים והפכתי לאחות מוסמכת. החל מ-1988 ועד היום אני עובדת בקהילה, במרפאה המקצועית של כללית ברחוב רוטשילד בפתח תקוה.
"ב-34 השנים האחרונות קידמתי את נושא הסטרליזציה, מוניתי לאחראית במרפאה כירורגית, לאחר מכן אחראית בחדר ניתוח ובשנת 2017 הפכתי למנהלת הסיעוד של כל המרפאה".
ספרי קצת על המרפאה אותה את מנהלת.
"המרפאה מונה כ-14 מחלקות, אני מנהלת כ-10 אחיות, 3 כוחות עזר ו-2 גבסנים. בתקופה הזו היה לי חשוב לקדם ביחד עם מיכאל יגודייב (אחראי למניעת זיהומים במחוז דן-פ"ת בכללית) שירות סטרליזציה למספר מרפאות ראשוניות, לקדם את נושא נוהל סיכונים, בטיחות העובד והעצמת העובד ע"י העמקה והרחבת הידע בתחום הסיעוד. בעזרת שיתוף פעולה פורה עם מחלקת הלוגיסטיקה הצלחנו לחדש מכשור וציוד עבור המרפאה".
את היית בין המקימים של מרפאת רוזמרין לחיסוני הקורונה. איך עשיתם את זה?
"בסוף שנת 2020, עם הגעת חיסוני הקורונה הראשונים, זכינו לפתוח את מתחם החיסונים הראשון בכללית, במרפאת רוטשילד מקצועית, אשר מנה 8 עמדות חיסון. לאור הביקוש הגובר בשל התעצמות המגפה, ובשיתוף פעולה עם ראש העירייה רמי גרינברג ומנהלת המחוז ד"ר יעל רייכנברג, פתחנו עד מהרה את מתחם חיסוני הקורונה הגדול ברוזמרין אשר מנה בשיאו 25 עמדות.
"למרות העומס הצלחנו לעבור בהצלחה רבה את הבקרות של מנכ"ל הקופה, אחות מחוזית ראשית, משרד הבריאות ועוד. כל זה תודות לצוות האחיות, הרופאים, החובשים וחיילי המילואים אשר שיתוף הפעולה לווה ברוח הלחימה לבלימת מגפת הקורונה. בדרך ליוותה ועזרה ניצן סגל, מנהלת הסיעוד של מרפאת אם המושבות, אשר לימים כשנאלצתי לפרוש מסיבה בריאותית, החליפה אותי וניהלה ביד רמה את המתחם. נכון להיום כמעין סגירת מעגל - מתחם החיסונים חזר למרפאת רוטשילד מקצועית, ובנוסף מבצעים גם חיסונים לפוליו".
בקרוב את תצאי לגמלאות. איך את מסכמת את 50 שנותייך כאחות?
"הצטרפתי למקצוע הסיעוד במלחמת יום הכיפור ואני עומדת לפרוש לגמלאות בסיום המלחמה בווירוס הקורונה והמוטציות שלו. אני מרגישה גאווה, סיפוק ובעיקר מודה לבורא עולם אשר זיכה אותי להיות בעשייה שכולה נתינה וחסד. אני רוצה לומר תודה להנהלה על כלל גווניה, אשר רואה את העובד בגובה עיניים, קשובה ומפרגנת. תודה לד"ר יעל רייכנברג, למנהלת הסיעוד המחוזית רוית סראל ענקי, למנהלת משאבי אנוש ליאת פרץ כספי ולמנהלת הסיעוד של מינהלת פתח תקוה, עופרה אברהמי".
מה השתנה ב-50 שנים האחרונות מבחינת מקצוע האחות?
"הקידמה. היום יש דגשים על דברים אחרים, ראיה אחרת, טכנולוגיה. הכל יותר שיווקי, הכל זמין ונגיש. עושים הכל כדי שיהיה למטופל קל. אתה עובד מול אנשים שיודעים על מה אתה מדבר. פעם מה שרופא או אחות היו אומרים היה תורה מסיני. היום כל אחד מביא את עצמו עם האופי שלו כבן אדם".