קיבוץ ארז, שעת צהריים מוקדמת, אין איש בחוץ ועל השביל צועדות בחלוקים לבנים רק ד"ר נטלי שווידל והאחות זיוית שמאי, עושות דרכן חזרה למרפאה אחרי ביקור זוג מטופלים קשישים מרותקים לביתם.
ד"ר שווידל היא מומחית כללית ברפואת משפחה, הרופאה במרפאות כללית בקיבוצי עוטף עזה- ארז, אור הנר, ניר עם ומפלסים שם היא גרה. "הקיבוצים כמעט ריקים, קיבוצי רפאים, זה נראה ממש כמו ביום כיפור", היא מספרת, "מי שנשארו הם מי שלא רוצים להתפנות או מבוגרים שלא יכולים להתפנות, חלקם לא ניידים כלל ולנו מאוד חשוב להיות כאן ולתת מענה בעת הצורך. כל שקט, כל הפוגה מנוצלת לביקורי בית. הזוג שאותו ביקרנו, מעבר לבדיקה רפואית, כל כך שמח על הביקור, יש לזה ערך מוסף".
לצידה, האחות זיוית שמאי, שמגיעה מאשקלון אחרי ערב לא שקט אתמול: "הדרך היא החלק הכי פחות נעים" היא אומרת, "אתמול הייתי בשדרות, אני משמשת גם כאחות ליווי הריון, היום אני באז ונגיע לאן שצריך. אבל איזה ברירה יש? לנו חשוב שמי שנשאר יקבל את מה שהוא צריך, את מה שאפשר, זאת המהות שלנו, זאת השליחות שלי כאחות ולא עולה על דעתי שלא להגיע".
בחזרה לד"ר שווידל, שהחלה לקבל מטופלים גם במרפאה הממוגנת, הדרך הביתה למפלסים תהיה ארוכה יותר גם היום בגלל אילוצי ביטחון "לצערי כבר התרגלנו. במרפאה יש ביטחון, אנחנו מוגנים, אבל להיות רגועה באמת זה רק כשאני יודעת איפה כל אחד מבני המשפחה נמצא".
צוותי כללית, הקופה היחידה בקיבוצי עוטף עזה, למודי ניסיון בסבבי הלחימה. "מתורגלים, אבל לא מתרגלים" הם אומרים.
רוב המרפאות ממוגנות ופועלות כמעט כסדרן, במקומות בהם המיגון אינו מספק דאגו לתשתית בחדרים חלופים וממוגנים. בימים האחרונים דואגים להתקשר למטופלים המרותקים לביתם, כדי לדרוש בשלומם ולבדוק האם הם זקוקים לטיפול רפואי.
שרה חורי, האחות הוותיקה מנתיב העשרה לא יכולה להגיע למרפאה בגלל הכבישים הסגורים ונשארת בביתה שבשדרות, אבל היא דואגת להתקשר בכל יום למטופלים המרותקים לבדוק את מצבם ולדאוג לכך צורכיהם.
"התקשרתי אתמול לשמונה מטופלים שלי, כולם מבוגרים ומרותקים לבתיהם, התרגשו שחשבתי עליהם בעודנו מתמודדים בעצמנו עם ירי, עבורי זה טבעי לדרוש יום יום בשלומם עד שנחזור, קשה לי להיות רחוקה מהם, היו מי שזקוקים למרשם, לאספקה של תרופה, דאגנו ונדאג למה שצריך".
"המטופלים כל כך מתרגשים מהטלפון, רובם לא זקוקים למענה רפואי אבל הדאגה לשלומם מרגשת אותם עד דמעות" מספרת לאה לוין, מנהלת הסיעוד באזור נגב צפוני של כללית. "שוחחנו עם למעלה מ-400 מטופלים באזור הנגב הצפוני, האחיות איתרו מטופלים שנמצאים לבדם בלי אף בן משפחה, ודאגו לחבר את הגורמים הרלוונטיים כדי שנעבור את התקופה בשלום, מכל בחינה".
גם במבצע הנוכחי רוב המרפאות מעניקות שירות, גם תחת אש. כמה שעות אחרי נפילת קסאם סמוך למקום, מגיעה אסנת תנורי, אחות ותיקה חברת קיבוץ נירים כדי לפתוח את המרפאה לטובת מי שנשאר בקיבוץ. היא עובדת בדרך כלל בקיבוץ אורים, אבל הכבישים שנסגרו והדרך הלא בטוחה השאירו אותה בנירים, הבית שלה.
הנכדים כבר פונו עם תחילת המבצע, אבל היא נשארת כאן, מגיעה למרפאה לטובת מי שזקוק כאן לטיפול רפואי, מרשם או תרופה. "אתמול הייתי בדרך לאורים, בדרך קיבלתי הודעה לחזור אחורה. היום אני כאן מתגברת את המרפאה בנירים, יצר האחריות של האחיות והצוות הרפואי כאן הוא מאוד גבוה, לתת מענה, במרפאה או טלפוני למי שצריך".
על הסכנה שבדרך היא אומרת "אנחנו קודם כל קמות והולכות, אחר כך חושבות. לא משאירים את המטופלים מאחור".
מוגש מטעם כללית