בחברה הערבית, עבור המילואמניקים, המפונים והחברה הישראלית. ארבע נשים מן הישוב עזבו הכל ב-7 באוקטובר והקימו חמ"לים מיוחדים. בוועידת "גיבורות מקומיות" של ידיעות תקשורת שהתקיימה היום (א') במכללה האקדמית נתניה הן נתנו לנו הצצה למיזמים המיוחדים שלהן. רגע לפני שהוענק להן אות הגיבורות המקומיות, והן ראויות יותר מהן לאות המיוחד הזה.
החמ"ליסטיות
(צילום ושידור: לייבגיבינג)
ענבל שבח שרביט , מקימת "החמ״ל של ענבל", חמ״ל סיוע אזרחי שהוקם בעקבות מלחמת חרבות ברזל במטרה לסייע לכוחות הביטחון ולמפונים מבתיהם בעקבות המצב הבטחוני. החמ״ל מטפל במאות פניות מדי יום ודואג להאכיל ולצייד אלפים. כל עוד הלחימה נמשכת ויעלה הצורך מהשטח ימשיך החמ״ל לעבוד ולספק את הצרכים העולים.
"ביומיום אני מפיקה בתוכנית של גיא פינס, אבל העבודה החדשה שלי היא הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיי", סיפרה שבח שרביט, והוסיפה: " באותו יום הייתי בחופשה משפחתית בצפון, אבל ברגע שהכל התחיל עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב. יש לי הרבה קשרים בתקשורת ומהשמיני באוקטובר התחלתי לעבוד. זה היה קטן בהתחלה. ארגזים של סוכר ו-וופלים, ומשם נהיה מכולות של אוהלים וציוד חם. אנחנו עוזרים לחיילים, למפונים, למילואימניקים, וחשוב לי לומר שזה עוד לא נגמר. עובדים בשיא הכוח. בסופי שבוע פתחנו שני מטבחים שמכינים אוכל חם לחיילים בעזה ובצפון. הקשרים כבר נהיו אישים עם החיילים והמשפחות. התמונת שמקבלים מתוך עזה בשישי אחה, זה שווה הכל".
על כך הוסיפה, גילית רובינשטיין שהצטרפה לחמ"ל החברתי הירושלמי, וסיפרה: "בשבעה באוקטובר ברמה האישית הבנתי שצריכים לקחת אחריות תמיד היו סיבות למה אחרים יעשו. אמרתי לעצמי: הפעם אי אפשר להשאיר את הזירה לאחרים. הגיעה השעה לעזור. הצטרפתי לחמ"ל החברתי הירושלמי שמורכב מאיחוד של שותפים שונים מהעיר. היה מדהים לראות איך אנשים שהיו בסכסוך פוליטי ואישי מצאו את עצמם מנקים שירותים ביחד. החמ"ל הוקם בניסן נתיב על שש קומות ושי בו הכל מהכל. צוותים מכל הסוגים: שינוע, אוכל חם, צוות סיוע רגשי, מרכזיה שקיבלה את כל הפניות. היום זה באמת הכל מהכל".
גם תמי סלע-זסלבסקי מנהלת תרבות בדיור המוגן אחוזת פולג, תרמה לדיון ואמרה, "אני ב-7 באוקטובר מקבלת טלפון בהול מהעבודה, אומרים שיש מלחמה. ביום ראשון בבוקר כבר התחילו להגיע בקשות של ציוד לכל מיני יחידות. ציוד רפואי לבוש, פריטי הגיינה. ישר התחלנו לאסוף, התגייסות מדהימה. תוך כמה שעות כבר יש לי מלא ארגזים מסודרים ממוינים. ככה התחלתי להרים חמל קטן בעזרת הדיירים שלי וחברים. אם שואלים אותי מה השיא? אני אומרת שאני כל הזמן בעשייה וזו הדרך היחידה להתמודד עם זה".
חנאן אבו זלף, חברת עמותת אלבכור, עמותה לקידם הגיל הרך בחברה הבדואית. סופרת ובעלת תיאטרון חינוכי נייד, הוסיפה מימד חשוב לדיון - החברה הערבית. "ב-7 לאקטובר הבנתי את גודל האירוע, וידעתי שעל כתפי מוטלת העבודה ואני צריכה לעבוד חזק בשביל חברה שהוזנחה הרבה שנים מאז קום המדינה. לפעול למען הילדים בכל אזור הנגב. הבנתי שרוב הנשים שדיברתי איתן חסרות אונים והן באי וודאות מוחלטת. אין פרנסה ואיך להתמודד. הבנתי שחייבים לעזור להן איך לפתח חוסן נפשי.
"מעל 60 אלף ילדים גרים בדרום, והיו הרבה סיפורי גבורה בחברה הבדואית. עזבנו הכל והתחלנו לעשות שעות סיפור לילדים. מחמם את הלב שזה לא רק החברה היהודית גם ערבים, התכנסו ועבדו חזק בשביל לתת למדינה. יש לנו אחלה מדינה עם כל המגוון שיש בה והאחדות בין דרוזים, ערבים ויהודים. כולם התכנסו יחד למען הגיל הרך. קיבלנו תרומות. מסרנו למשפחות שהיו בבעיה כלכלית והיינו צריכים לעזור להם, אפילו משחקים. רוב התרומות הגיעו גם מהחברה היהודית. ההתגייסות הייתה מדהימה".
הדברים נאמרו ביום הצדעה מיוחד, במסגרתו אירחה הוועידה "גיבורות מקומיות" נשים מובילות מתחומי הפוליטיקה, האקדמיה, העסקים - וגם נשים שמצאו את עצמן הופכות לפעילות ויוזמות בעקבות המצב שיצרה המלחמה, למען החזית ולמען העורף. את הוועידה הנחו העיתונאיות שרון כידון וענת לב אדלר.
