"איך מדברים על חוסן במשבר הנוראי שאנחנו נמצאים בו?", כך שאלה אורנה דותן, מייסדת מערך חוסן מטה משפחות החטופים בוועידת "גיבורות מקומיות" של ידיעות תקשורת שהתקיימה היום (א') במכללת נתניה. בפאנל בו השתתפו גם נורית דאבוש, ראש תחום לימודי חוסן וניהול משברים ופרופ' אביטל לאופר, משנה לדיקאן בית הספר למדעי התנהגות, ועסק בטיפול נפשי וקהילתי באירוע האזרחי המורכב ביותר שידעה המדינה.
פאנל מחסנות
(צילום ושידור: לייבגיבינג)
את הפאנל הנחתה ענת לב אדלר שפתחה באוקסימורון: "המילה גבורה היא משורש גבר, אבל כאן אנחנו עוסקים בגבורה נשית - את המילה הזו חייבים להמציא מחדש".
ראשונה התייחסה לסוגיה אורנה דותן, מייסדת מערך חוסן מטה משפחות החטופים, שסיפרה על התפקיד שהמציאה תוך כדי תנועה: "זה תפקיד שלא היה קיים וחבל שקיים. למעשה בשביעי לאוקטובר, כמו כולם, מצאתי את עצמי המומה. הבנו מהר מאוד שמשהו בסדר גדול רציני קורה.
"יומיים אחרי קיבלתי טלפון ושאלו אותי אם אני מוכנה להיות חלק מהמטה שמקימים עבור המשפחות. תוך חצי שעה הייתי שם, והיה כאוס מטורף: 700 רשומות של נעדרים. היינו במטה שלושה מתנדבים, ומהר מאוד הבנו שכדי להיות עוגן עבור בני המשפחה צריך להתארגן ולגייס אנשים. ביום החמישי למלחמה היו כבר נחילים של אנשים. הכוח האזרחי הכי מרשים שראיתי בחיים. וכולם הגיעו מהמקום הכי טהור - הרצון לעזור".
איך אפשר לדבר על חוסן במעמד כזה? זה שבר נוראי/
"קשה לדבר על חוסן. אפשר לדבר על בית, עוגן, כתף, יד שמושטת חיוך. אופרטיבית קודם כל מתחילים ללמוד את המשפחות. לעשות את השיחות איתם בצורה הכי עדינה ומקצועית. לאט לאט נבנה מערכת יחסים וגייסנו 30 אנשי טיפול".
פרופ' אביטל לאופר הוסיפה והציגה ממצאים מעניינים במיוחד מתוך מחקר שעשתה על האנשים שהיו בתוך חדרי הטיפולים והמתים לאחר הטבח של ה-7 באוקטובר. "הרבה מאוד נשים מהרבנות הצבאית היו שם, והן גוייסו למילואים והפכו לחלק מהמערך הלוחם. מדהים לגלות בשיחה שעשיתי עם גבר מתנדב זק"א שסיפר: בימים הראשונים היינו 8, ארבעה לא חזרו לאחר מכן. והם ראו דברים קשים. הנשים שהיו שם בשטח גילו עוצמות נפש בלתי נתפסות. הן נתנו לנפטרות כבוד על הרגע האחרון, ואני חושבת שאחד הדברים שאפיינו את כל האנשים והנשים שניהלו את המערך הזה היא תחושת היעילות - התחושה שמה שאתה עושה הוא משמעותי".
על כך הוסיפה נורית דאבוש, ראש תחום לימודי החוסן וניהול משברים, ואמרה: "החוסן האישי שלנו נמצא היום במתח יומיומי. החוסן החברתי הוכיח את עצמו. יש פה קהילות שסייעו ועזרו אחת לשנייה במקום מעורר כבוד. החוסן הלאומי שלנו במבחן מאוד גדול – תרבותי מנטאלי, בטחוני. ההתמחות שלי מדברת על מנהלים – ואני אומרת למנהלי העתיד: "זו תהיה מציאות חייך, שגרה משברית, לכן כמנהל אתה חייב קודם כל לחוסן האישי של העובדים שלך, של המנהלים, לבנות קבוצות שייכות".
בפנאל המרתק התייחסו הנשים לאופן בו יוצרים חוסן אצל משפחות החטופים והמפונים. כולן היו תמימות דעים ואמרו שאחת הדרכים החשובות לשמירה על החוסן היא קהילתיות ותקווה.
לאופר סיכמה בסיפר מרגש על סטודנטית שסיפרה במפגש זום על חבר שנהרג: "אין לך מושג כמה הקבוצה עטפה אותי. עכשיו יש לי כוח להמשיך", סיפרה לה הסטודנטית לאחר מכן. הנשים סיכמו את הפאנל במשפט חשוב: הערבות ההדדית היא הכוח שלנו.
הדברים נאמרו ביום הצדעה מיוחד, במסגרתו אירחה הוועידה "גיבורות מקומיות" נשים מובילות מתחומי הפוליטיקה, האקדמיה, העסקים - וגם נשים שמצאו את עצמן הופכות לפעילות ויוזמות בעקבות המצב שיצרה המלחמה, למען החזית ולמען העורף. את הוועידה הנחו העיתונאיות שרון כידון וענת לב אדלר.