בין שלל האתגרים שהציבה בפנינו התקופה האחרונה נמצא גם הלימוד באמצעות זום. האוניברסיטאות מיהרו להיערך לקראת צורת הלימוד החדשה שנכפתה עליהן ללא התראה מוקדמת וגם הסטודנטים התאימו את עצמם למציאות החדשה. אבל הוויכוחים סביב אפקטיביות הלימוד וסביב השאלה אם אנחנו ניצבים בפתחו של עידן חדש, מן הסתם ילוו אותנו זמן רב.
"הלמידה בזום הרבה יותר אפקטיבית עבורי. יש תחומים שבהם כבר אי אפשר לחזור לאחור", אומר אביב לוי, סטודנט להנדסת מכונות בטכניון. "הרבה יותר כיף ללמוד לבד. מתאים לי לראות הרצאה ותרגול ואז להפנות שאלות אל המרצה. אני אוהב ללמוד לבד, לעשות את הטעויות שלי לבד ולהסיק את המסקנות לבד, ולכן מאוד נהניתי מהלמידה בסמסטר האחרון. אם הייתי צריך להגיע להרצאות, הייתי מוצא את עצמי שקוע בטלפון או מבזבז זמן על נסיעה ועל המתנה.
"אחד השינויים המדהימים שקרו נוגעים לשעות קבלה של המרצים. במקום להתייבש מחוץ לחדרו של המרצה עם תור של 12 אנשים, פתאום הוא מזמין אותי למפגש זום שמתקיים מהחדר שלי במועד שנוח לשנינו, וכל זמן ההמתנה נחסך.
"נכון שיש התנתקות חברתית מסוימת וחיי החברה ניזוקו, אבל הניתוק הזה הוביל לכך שהציונים בשמיים. בסמסטר אביב הציונים תמיד פחות טובים, כי לא קל לעמוד בפיתוי של ההליכה לים עם החברים, ופתאום הפיתוי לא קיים".
3 צפייה בגלריה
"אם הלימוד בזום הצליח נוכל לדעת רק כשנעשה סטטיסטיקה ונשווה לציונים בשנים קודמות"
(המחשה: shutterstock)
כל היום בטרנינג
את המעבר לזום נדרשו האוניברסיטאות והמכללות לעשות מהיום למחר, ובחודשים שחלפו מאז, הן הספיקו לאמץ את הטכנולוגיה תוך כדי תנועה. נכון להיום, ההיערכות לשנת הלימודים הבאה נמצאת בעיצומה. כולם נעים בין התרחיש האופטימי, שבו תאפשר הקורונה למידה בקמפוס, לבין ההיערכות המתבקשת, לאפשר שידור והקלטה.
מרצים עברו הכשרות טכנו־פדגוגיות כדי להתאים את הקורסים ללמידה מרחוק ויש מכללות שרכשו מחשבים ניידים עבור סטודנטים מעוטי יכולת כדי להקל עליהם את ההשתלבות בלימוד המקוון. יש מוסדות לימוד שיעברו לשיעורים פרונטליים בקורסים שבהם יש 20 סטודנטים או פחות, ויש גם את הפתרון ההיברידי: שיעורים שיועברו פרונטלית בכיתות גדולות, ובו זמנית גם יצולמו בשידור חי על ידי מצלמות חכמות, ויאפשרו השתתפות מרחוק.
"אם היה אפשר, הייתי חוזרת היום ללימודים פרונטליים", אומרת נעה קרפ, סטודנטית לביולוגיה באוניברסיטה העברית. "הזום הביא איתו דברים טובים, כמו צילומי ההרצאות, שאיכותם בעבר לא תמיד היתה טובה והם השתפרו מאוד כתוצאה מהמצלמות שהוחלפו והשינויים הטכנולוגיים האחרים. אבל מול השיפור יש חסרונות: לסטודנטים רבים חסר המגע החברתי, הלמידה ביחד בספרייה והמפגשים בהפסקות.
"לי אישית חסרה ההליכה בקמפוס. המעבר בין השיעורים מרענן לעומת הישיבה כל היום על אותו כיסא מול אותו המסך, כשאת לבושה בטרנינג. בקמפוס פוגשים חברים, אפשר לשתות קפה בהפסקה עם החברות ועל הדרך לברר איך הן פתרו אל התרגיל הזה ואיך התמודדו עם הבעיה ההיא. כל החברים מתלוננים שחסרה האינטראקציה, ולי חסרים גם הדברים הקטנים, כמו לצאת בשמונה בערב בתוך המון סטודנטים שכולם סיימו יום לימודים קשה ועכשיו הם הולכים הביתה.
"חיי החברה פחתו ובסמסטר האחרון אפילו את דוחות המעבדה עשינו דרך הזום. קודם נפגשנו בספרייה ועבדנו ביחד, והיום אנחנו מחלקים את העבודה בינינו והיא איכשהו לא נגמרת. יש שיעורים שקשה מאוד להעביר דרך הזום, כמו שיעורי מעבדה. קשה לראות את המתרגלת עושה פעולות ולא לעשות אותן בעצמך, והתחושה היא שאת לא באמת מבינה אם את לא עושה את זה במו ידייך".
איך התמודדת עם הבחינות?
"כשמגיעים למבחן בקמפוס נוצר לחץ טבעי ויש אווירת בחינה, שבבית לא קיימת. גם העובדה שבכל מבחן בבית צריך להפעיל שתי מצלמות מלחיצה, בגלל החשש שאחת מהן תפסיק לעבוד ועוד עלולים לפסול לי את המבחן. חלק מהבחינות שונו כי אי־אפשר לשרטט גרפים בזום ובחלק מהקורסים נתנו ציון בינארי של עובר או לא עובר, כי הוחלט שהמבחן לא מספיק אמין. הייתי שמחה אם היה אפשר לקחת מכל זה את הדברים הטובים של שיפור הטכנולוגיה, ולחזור ללמוד פנים מול פנים".
המשקיענים הפסידו
"כל עניין הציונים הבינאריים אינו הוגן כלפי מי שלמד היטב ושולט בחומר", אומרת נופר אלוש, סטודנטית לתואר שני בכימיה באוניברסיטה העברית. "משחקי הכוחות שהיו בין המדינה לאוניברסיטה באו על חשבון הסטודנטים. באופן אישי לא נפגעתי מזה, אבל אם שמים באותו מקום את מי שלמד בטירוף ואת מי שרק עבר, ברור שהיו סטודנטים שנפגעו מזה, וזה לא תמיד הוגן כלפי מי שבאמת התאמץ.
"היו מרצים שהשתדלו להכין את עצמם, לקחו את השינוי ברצינות, הקליטו מראש והתאימו את חומרי ההוראה, אבל יש אנשים שנמצאים בבתים עם אחים, הורים, רעש ודאגות, כך שאיכות הלמידה שלהם אוטומטית פחות טובה. לכן אני מעדיפה את הלמידה הפרונטלית. הלמידה בזום נוחה בעיקר לאנשים שלא אוהבים להגיע לקמפוס".
"יש בלימוד הזה הרבה אתגרים, אבל אין ספק שמדובר בשלב שמאותת לנו שאנחנו עוברים לעידן הבא וכדאי להתארגן בהתאם", אומרת קמר טאהא, רכזת תוכניות המועדונים העסקיים ב"קו המשווה", עמותה לצמצום פערים החותרת לשילוב שוויוני של סטודנטים ערבים בשוק העבודה. "אני אחראית על סטודנטים רבים ורואה את ההתארגנות החדשה. תשתית האינטרנט בכפרים הערביים בעייתית ברמות שקשה לדמיין.
"בנוסף יש משפחות עם הרבה ילדים ולפעמים קשה אפילו למצוא מחשב פנוי ומקום שקט לשבת בו. זה מקשה על הסטודנטים. מצד שני, כנראה שנוותר על נסיעות רבות ונעבוד בעתיד הרבה יותר עם הזום. הקושי הוא שאת לא ממש מתחברת לאנשים ולפעמים גם לא רואה אותם, אם הם מכבים את המצלמה. אין תחליף ליחס הבין־אישי, הוא מאוד חסר לי, אני אוהבת לפגוש אנשים, לדבר ולצחוק איתם, ובזום הכל יותר רשמי".
המרצה מדבר לעצמו
"את ההנחיה לעבור לזום קיבלנו מהיום למחר, וכל אחד מאיתנו מצא לעצמו פתרון אחר לעשות זאת", אומר פרופ' לביא קרפ מהמחלקה למתמטיקה באורט בראודה. "במתמטיקה אחד האמצעים העיקריים שלי עד היום היו לוח וטוש, לצד חוברות ותרגילים. במתמטיקה אנחנו מלמדים רעיונות ודרך חשיבה, לא נוסחאות. בכיתה הסטודנט יכול לראות את הלוח והנוסחאות ולקשר בין צד א' לצד ב'. את כל זה מאוד קשה לעשות ממרחק.
"אני מוצא משהו בעייתי גם בעובדה שאני לא תמיד רואה את הסטודנטים כי הם אינם מחויבים להפעיל מצלמות. לפעמים יש למרצה תחושה לא נוחה שהוא מדבר לעצמו. כנראה שההתייצבות לשיעור זום שאינו תלוי באילוצים חיצוניים כמו הגעה לקמפוס, גם דורשת יותר מוטיבציה. יש יתרון לעובדה שההרצאות מוקלטות כי אפשר לחזור אליהן שוב, אבל הוראה היא לא רק הרצאה, ומאוד חסר השיח.
"במבחנים זה בעייתי אף יותר: אמינות המבחנים בזום נמוכה יותר וכבר קיבלנו תוצאות מוזרות, שהעלו חשד שאולי סטודנטים עבדו בקבוצה. כל ההתנהלות דורשת מיומנות, גם מצד המרצה וגם מצד הסטודנטים. שלא לדבר על התקלות כשהתקשורת נופלת".
בשורה התחתונה, הלימוד בזום הצליח?
"נוכל לדעת רק כשנראה את הציונים בקורסים מסוימים ונעשה סטטיסטיקה והשוואה לציונים בשנים קודמות".