לפני מספר שנים ביקש ממני מי שהיה מפקד בה"ד 8, שלמה בן גל, להציג בפני מפקדי בית הספר את תורת הצ'י קונג כתורה תומכת ומשלימה לתורות אומנויות הלוחמה. מאחר שבעברי עסקתי באמנויות הלחימה הסיניות טאי צ'י, שינג אי ובה גואה, בחנתי מכנים משותפים בין הצ'י קונג שהיא תורה לאיזון גוף נפש לבין הלוחמה. לצערי, בכתבים הסיניים מצאתי אך ורק רמזים, אבל לא תורה מוסדרת. כהכנה למשימה, קיבלתי השראה ממודל 5 היסודות של הרפואה הסינית, ויישמתי אותם לאמנויות הלחימה.
התבססתי על העיקרון הסיני שמחלק כל תהליך בטבע ל- 5 אופנים, שהם מטאפורה ל – 5 יסודות בטבע מבחינת צורתם, תנועתם במרחב, ויחסי הגומלין ביניהם.
קשר - אב לבן
בשבעה על אבי, הגיע גבר מרשים בשנות ה –70 שלו ובעל חזות של לוחם. הוא הציג את עצמו כדניס.
השם דניס הצית בתוכי זיכרונות על האיש האגדי ששמו הולך לפניו שהעמיד דורות של אמני לוחמה ישראליים, הקשור למשרד הביטחון ולמוסד. אבי שירת בשנת 1934 כמסתערב בסוריה ונידון לתלייה, אך חמק משם בזמן. לכן, הבנתי מדוע בחר דניס להתיידד עמו ורחש לו כבוד מיוחד. דניס, הנקרא גם "דניס הישרדות" הזמין אותי באותו מעמד לדוג'ו שלו שברמת השרון. כשהגעתי, דניס הוביל אותי לאגף בדוג'ו בו התגלה קיר ענק עליו מוצבות תמונות וציורים של "גיבורי ישראל" החל מבר כוכבא ועד ימינו.
שם במרכז התנוססה לה תמונתו של אבי. דניס סיפר שהזמין לפני כמה חודשים את אבי לספר לכל תלמידיו על תרומתו לביטחון ישראל, מטעם המסתערבים של הפלמ"ח ומחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. רצה שיספר כיצד נשלח לדמשק, תחת שם בדוי, כשהוא מסתכן בכניסה לסוריה וביציאה ממנה.
כמסתערב העלה ילדים והעבירם את הגבול לישראל. כסייר בפלמ"ח, מקים את בית הספר לסיירים של צה"ל וכחתן פרס ישראל בידיעת הארץ, מעמיד דורות של מורים מדריכי טיולים וסיירים. דניס סיפר שכששמע שאבא נפטר, עצר את כל פעילות הלוחמים בדוג'ו לדקה דומיה לזכרו.
דניס הישרדות
אחד הדברים שפרסמו את אבי היה הבאת הקפ"פ (קרב פנים אל פנים) לארץ והמצאת שיטת האימון ב"מקל קצר" והדרכה בקפ"פ, לעומת המקל הארוך המוכר יותר במזרח הרחוק. צורך בלוחמה מסוג זה היה כי באותה תקופה לא היה נשק רב בארץ. אבי שהיה רועה בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן, נאלץ לא פעם להגן על עצמו במקל אותו נשא לכל מקום כדי להדביר את הצאן. כך החלו הוא וחברו מישל הורוביץ ( בתמונה למטה) לפתח את אמנות הלחימה הזו.
התפוח לא נפל רחוק מהעץ
לימים כשחזרתי מהמזרח הרחוק שם שהיתי 5 שנים בלימוד של אמנויות לחימה סיניות, בנוסף ללימודי רפואה סינית וצ'י קונג. נחשפתי לאמנות לחימה עם מוט. את סדרת המוט פגשתי לראשונה בווייטנאם בכפר דייגים על שפת הים, כשעשרות סינים עמדו בשורות ותרגלו עם מוטות כמו חרבות.
כשחזרתי ארצה איירתי את התרגילים כדי שאזכור אותם. באחד מהטיפולים שלי בדיקור, הגיעה אלי ילדה חמודה וצעירה בת 11 עם עקמת של 32 מעלות בגב תחתון. שמתי לב לתופעה מעניינת: היא יודעת שיש לה עקמת, אך לא מרגישה אותה. מובן שהיא גם סבלה מדימוי עצמי ירוד. ברוב מקרי העקמת התלונה השכיחה, היא שהחיים כבדים מנשוא ועמוד השדרה לא עומד בנטל ומתעקם.
אז צץ לי רעיון להשתמש במוט כסמן. על ידי הנחתו על הכתפיים "באחיזת רועה" וסיבובו לשני הצדדים הומחש לילדה ההבדל במתח בין צד ימין לבין צד שמאל שבגופה. כך החלה "סדרת המוט" להוות כלי טיפולי לעקמת למטופלי. השימוש בה הפך חלק משלים לטיפול בדיקור, והוא מהווה גורם מאיץ לשיקום. הבאתי רעיון זה לתלמידי במגמה לצ'י קונג במכללה האקדמית בווינגייט כאמצעי טיפולי ממדרגה ראשונה לבעיות גב ובעיקר לעקמת. לאותה בחורה צעירה שהיום כבת 35 אין זכר לעקמת. זאת למרות שלדברי הרופאים הפתרון הקונבנציונאלי שהיה עבורה אז היה ניתוח או סד שילווה אותה לזמן ארוך. למותר לציין שנחסכו ממנה שני אלו.
יום פתוח של המגמה להכשרת מורים לצ'י קונג של המכללה האקדמית בוינגייט בהדרכת סיני הראל, יתקיים ביום שישי, ה-30.4.21, בין השעות 9:00 ועד 11:00 בבוקר בלובי המכללה.
הכותב: סיני הראל, מורה בכיר לצ'י קונג ומטפל ברפואה הסינית במכללה האקדמית בוינגייט