האירועים הקשים בשבת השחורה הביאו לנפגעים רבים בגוף ובנפש. מלבד האזרחים שנרצחו וחללי צה"ל, יש למעלה מ-9,000 נפגעים שיצטרכו לקבל טיפולים למשך שנים ארוכות.
פאנל התמודדות
(צילום: לייבגיבינג)
"אלה מספרים שכולם מרגישים אותם", אמרה יו"ר הקרן לנפגעי טרור, איילת נחמיאס ורבין, במהלך הפאנל בוועידת חידוש העוטף של "ידיעות תקשורת". לדבריה, "הקרן נמצאת שם בשביל הנפגעים ונותנת מענקי חירום. מאז השבעה באוקטובר חילקנו 7,500 מענקי חירום שכל אחד מהם שווה אלפי שקלים. הכסף פשוט הגיע לחשבון הבנק של הנפגעים. הקדמנו את המדינה בנסיבות האלה.
"אתן לכם דוגמה, המדינה לא נותנת טיפולים אלטרנטיביים ואנחנו נותנים את זה. אנחנו מסתובבות בין הנפגעים והמלונות בכל שבוע ומבינות שסוגיית החוסן היא מאוד קריטית. אנחנו עובדות לפי מספר מעגלי חוסן: דיור, בריאות, פרנסה, חינוך. אלה הדברים שמאפשרים את החוסן. כמעט כל אחד מהם נפגע באופן דרמטי אצל המשפחות האלה. למרות שהסוכנות היהודית מתפקדת כמו עוד ממשלה במדינת ישראל, אנחנו מייצרות פתרונות חדשים לכל מיני סוגים של קבוצות".
ד"ר שושי גולדברג, אחות ראשית ארצית וראשת מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, סיפרה במהלך הוועידה כיצד מתבצעת התמיכה בנפגעים המבוגרים. "אנחנו מסתכלים על הקשישים כעל אוכלוסייה שצריכה ליווי מיוחד. זאת קהילה שצריכה להיות מוגנת יותר ולקבל את התרופות שלה ויחס מיוחד שמתאים לצרכיה".
איך מערכת הבריאות מצליחה לתפקד בשגרת החירום שנכפתה עלינו?
"ברגע שהגיע הפצוע הראשון לאחד מבתי החולים נפתח החמ"ל של משרד הבריאות. יש צורך לנהל את מכלול כוח האדם וזה אומר לתת מענה ששומר על הרצף התפקודי, לתת מענה לפצועי המלחמה וגם לטיפולי שגרה. זה אתגר עצום לשמור על הרציפות התפקודית בתקופה הזאת".
פרופ' ענת ברונשטיין קלומק, דיקנית בית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, דיברה בוועידה על נושא החוסן וההתמודדות עם המצב המשברי.
"יש מושג שצריך להכיר - חוסן כמיומנות. חוסן זה היכולת להתמודד בצורה הטובה ביותר עם אירועים מאוד קשים ואפילו לצמוח מזה - צמיחה פוסט טראומטית. צריך להבין שלצד הקושי, יש כאן גם הזדמנות. חוסן, במחקרים שלנו, הוא בדיוק כמו שרירים.
"רפואת גוף ונפש אמיתית אומרת שכל אחד מאיתנו מפתח שרירי חוסן. אנשים במקומות שונים מפתחים חוסן באופן שונה. חוסן זה דבר מורכב, ועדיין בתוך המורכבות אנחנו יודעים שהשרירים האלה הם בינלאומיים. אף אחד מאיתנו לא סיים לעבוד על החוסן שלו. חוסן זה היכולת להגיד 'קשה לי, אני פוחד'. אבל, לצד הרגש הקשה נשמור על תקווה, על אופטימיות. הקהילות בדרום מלמדות אותנו חוסן מהו".
לסיום, נשמח לשמוע משהו אופטימי מכן.
פרופ' ברונשטיין קלומק: "הכי חשוב זה לשמור על תקווה, גם אנשים שעברו את השואה שמרו על אופטימיות. צריך לתת לעצמך להישבר ולקום ואז אפשר לצמוח מהטראומה. חוסן אישי זה גם היכולת לבקש עזרה ולהגיד שקשה לי. הביחד הזה יכול להציל אותנו מהשבעה באוקטובר".
ד"ר גולדברג: "כשמישהו זקוק לשיקום או מענה רפואי דחוף יש לנו מערכת עם אנשים מעולים ומקצוענים. אם נזדקק להם – נקבל את השירות מהאנשים הכי טובים שיש".
נחמיאס ורבין: "אני מאוד עצובה ובוכה הרבה, אבל אני קמה בבוקר בידיעה שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד ביצירה המופלאה הזאת שנקראת מדינת ישראל. אף אחד לא דמיין שנצטרך לעשות את זה בפעם השנייה בצורה כל כך משמעותית".