בשבוע שבו חל יום הולדתה ה־47 הדס פרס־מור ממבשרת ציון גילתה שהיא חולה בסרטן. חבריה וסביבתה הקרובה כלל לא יודעים שהיתה חולה בסרטן כי היא תמיד שידרה עסקים כרגיל. "עשיתי ניתוח, הקרנות, וכבר שנה שאני לוקחת תרופה שדווקא פוגעת בגידים, במפרקים ובעצמות. עד היום לא ממש יצאתי מהארון עם המחלה שלי, גם לא הייתי נראית חולה וזה מאוד הטעה. אבל היום, למען היוזמה החשובה של 'גמאני רצה', אני חושפת את הסיפור שלי ואת העובדה שגם אני חליתי".
'גמאני רצה' הוא מיזם חברתי־קהילתי ארצי של קבוצות ריצה וכושר ללא עלות לנשים שמתמודדות ומחלימות מסרטן השד. את הקבוצות מובילים בהתנדבות מלאה מאמנות ומאמני ריצה וכושר מוסמכים בכירים מהשורה הראשונה של אנשי המקצוע בישראל.
המיזם החל את דרכו בנס ציונה בסוף 2019 בהובלת עמרי פדהצור, ולאחר סיום הסגר הראשון, במהלך בזק, הוא התרחב בתוך ארבעה חודשים מקבוצה אחת ל־40 קבוצות בפריסה ארצית רחבה.
פרס־מור: "אני הדוגמה המובהקת של גילוי מוקדם של סרטן השד. הלכתי לממוגרפיה מאוד שגרתית, אבל אז שלחו אותי לבדיקות חוזרות והביופסיה אישרה את הנורא מכל. קל לוותר על בדיקת ממוגרפיה - כי עסוקים, כי זה על חשבון עבודה, אבל אם הייתי מוותרת על זה אני לא יודעת באיזה מצב הייתי יכולה להיות היום. ברוך ה', בסך הכל יצאתי על הצד הקל של המחלה, אבל הנזקים הרגשיים והטלטלה שעוברים הגוף והנפש הם מאוד קשים".
כיום, שנתיים בלבד לאחר שהתגלתה אצלה המחלה, היא מעידה על עצמה שהיא חשה חזקה מתמיד. "בפעם הראשונה רצתי דקה וחצי, זהו. זה כל מה שהייתי מסוגלת, דקה וחצי הליכה ודקה וחצי ריצה. התחלתי מאפס - הצטרפתי לקבוצה הירושלמית של 'גמאני רצה'. נכנסתי גם לקבוצות הריצה של מטה יהודה ומבשרת ציון. כל הישג שאני מגיעה אליו אני מצלמת ושולחת בקבוצה המשותפת כדי לתת השראה לנשים אחרות. אני באמת מרגישה שבכל פעם שאני רצה זה עוזר לי עם הכאבים. מה שמחזיק אותי זה הספורט. כיום אני רצה גם עבור אלו שלא יכולות לרוץ. אחותי נפטרה מסרטן והיא כבר לא יכולה לרוץ. יש לנו חברות בקבוצה שעושות טיפולים ולא יכולות לרוץ. אני רצה למען הבחירה והאלטרנטיבה - הבחירה בחיים והאלטרנטיבה לצמוח במקום להיכנע למחלה הנוראית הזאת".
- "ידיעות ירושלים" ו-mynet מלווים את 'גמאני רצה' בחודש המודעות לסרטן השד.