באחד הימים, בחודש פברואר אשתקד, גילתה אתי סיסו, תושבת דימונה, גידול בשד. "משם הכל התגלגל", מספרת אתי סיסו (39), נשואה ואם לשלושה ילדים, גרנטולוגית במקצועה, "התחלתי בסדרת טיפולים, כימותרפיה, ניתוח והקרנות. תהליך של יותר משנה. לא עבדתי באותה תקופה וגם הפסקתי לעסוק בספורט, כפי שעשיתי לפני שחליתי".
כיצד האבחון שחלית בסרטן השד שינה את חייך?
"יש לי שלושה ילדים קטנים ובעקבות המחלה קיבלתי פרופורציות אחרות לחיים. עכשיו, לאחר שהחלמתי, אני מסתכלת אחרת על תחומי החיים השונים. למדתי להתעסק בדברים שאני באמת אוהבת כמו ספורט, הכנת תכשיטים, אפייה והתעסקות באופנה".
קראו גם:
כולנו באותה סירה
סיסו מציינת כי היא חלתה בסרטן השד בדיוק כשפרצה הקורונה. "זו היתה אז תקופה לא פשוטה", היא נזכרת, "נשארנו כולנו בבית. הילדים היו בבית בתקופת הסגרים והם נתנו לי את התקווה להחלמה. אף אחד לא נכנס אלינו הביתה ואני יצאתי מהבית רק לצורך טיפולים".
לפני כחצי שנה, לאחר סיום הטיפולים וקבלת הבשורה כי היא נקייה מהסרטן, הצטרפה סיסו לקבוצת "גמאני רצה" שפועלת בדימונה בשנה האחרונה לטובת נשים המתמודדות עם מחלת סרטן ונשים המחלימות מהמחלה.
"לפני שחליתי", היא מספרת, "השתתפתי בקבוצת ריצה לנשים בריאות בדימונה, אותה מאמנים ירדן זמיר ורועי אוסקר, שמאמנים גם את קבוצות הנשים חולות הסרטן. לאחר שהחלמתי הצטרפתי לאותה קבוצה".
איך זה מרגיש?
"הקבוצה מהממת. אני מרגישה שאני לא לבד. הפעילות מותאמת לנו. אנחנו באות לאחר הטיפולים. חלק מגיע עם פאות, חלק עם קרחת, חלק עם שיער קצוץ. אנחנו לא עושות חשבון לאיש, כי אנחנו כולנו באותה סירה. יש תמיכה בין אחת לשנייה. יש קשר הדוק ביננו. מעבר לפעילות הספורטיבית אנחנו גם בקשר טוב עם המאמנים".
כוח ותמיכה
שרית (40), תושבת דימונה, נשואה ואם לשלושה ילדים, חלתה לפני כשנתיים בסרטן השד. "כל שנה הייתי במעקב", היא מספרת, "ובבדיקה שעשיתי בחודש נובמבר 2019 לא התגלה שום ממצא. חודשיים לאחר מכן, כשהייתי בנופש, הרגשתי שיש לי גוש בשד. בסביבה הקרובה אליי אמרו לי שאני צעירה ושאין לי היסטוריה משפחתית של מחלת הסרטן, אז אין לי מה לדאוג ושזה יעבור. לא הייתי רגועה, ותוך שבוע כבר הייתי בבדיקות ממוגרפיה שגילו כי יש לי גידול סרטני בשד. עברתי ניתוח והקרנות, ולמזלי ולשמחתי, לא הייתי צריכה לעבור טיפולי כימותרפיה בגלל הגילוי המוקדם של הגידול".
לפני כעשרה חודשים, עם הקמתה של קבוצת "גמאני רצה" בדימונה, הצטרפה שרית לקבוצת הרצות. "זה מצב קשה", היא מציינת, "כי אף אחד שלא נמצא במצבך לא יכול להבין אותך. כשאתה פוגש מי שהיה שם, אתה מקבל כוח ותמיכה ויש לך תחושה של ביחד".
זה סוג של הקלה?
"בוודאי. זה נותן כוח פיזי ונפשי. הגוף עובר טלטלה לא פשוטה, טראומה פיזית ונפשית. בקבוצת הריצה את פוגשת אנשים כמוך, כל אחת במסלול ההתמודדות שלה עם המחלה. הטראומה היא נחלת כולן, גם למי שבמצב קשה וגם למי שבמצב קל, ללא כל קשר לגילן".
תרומה לקהילה
קבוצת הריצה "גמאני רצה" בדימונה היא חדשה יחסית. מדובר במיזם חברתי־קהילתי ארצי של קבוצות ריצה וכושר חינמיות לנשים המתמודדות עם סרטן השד או החלימו ממנו. המיזם החל את דרכו בנס ציונה בסוף שנת 2019 בהובלת עמרי פדהצור ולאחר סיום הסגר הראשון, ובתוך ארבעה חודשים בלבד, הוא התרחב מקבוצה אחת ל־40 קבוצות בפריסה ארצית רחבה.
הקבוצה בדימונה, המונה כיום כעשר נשים, הוקמה לפני כשנה תחת ניהולם והדרכתם של מאמני הריצה ירדן זמיר ורועי אוסקר.
שני מאמני הקבוצה הם קציני רפואה, כאשר ירדן זמיר משרת כקצין רפואה במשמר הגבול, ואילו עמיתו רועי אוסקר משרת כקצין רפואה במשטרה.
מה זה נותן לכם?
"מבחינתנו, זהו ערך עליון לתרום לקהילה. זה גם פרויקט שמקרב את הקהילה למשטרה. הנתינה שלנו לאותן נשים שמתמודדות עם המחלה היא עבורנו ערך חשוב ביותר. אנחנו באים לחזק אותן ואחרי האימון אנחנו יוצאים מחוזקים".
פעמיים בשבוע מקיימים ירדן זמיר ורועי אוסקר את אימוניהם במסגרת קבוצת "גמאני רצה" הדימונאית. האימונים כוללים ריצה ופיתוח כושר גופני. מעבר לכך מקיימת הקבוצה גם פעילויות נוספות כמו זומבה ופילאטיס.
"זאת ועוד", מציין ירדן זמיר, "מעבר לכל זאת, הקבוצה הזו התגבשה לגוף חברתי שמקיימת פעילויות חברתיות שונות".
לכו להיבדק
לשרית, המשתתפת בקבוצת הריצה, יש מסר לנשים. "לכו להיבדק. אין כאן עניין של גיל או גנטיקה. כל שינוי מחייב בדיקה וחשוב שזה יקרה כמה שיותר מוקדם. גילוי מוקדם מציל חיים וגם משפר את איכות החיים".
גם אתי סיסו מצטרפת לאותו מסר. "בכל גיל יש להיבדק", היא מציינת, "אשמח לעמוד לרשות כל אחת שמתלבטת ואני אסייע לה באהבה ובדיסקרטיות. אם אצליח להציל את חייה של אישה אחת, אז עשיתי את שלי בחיים".
כל העדכונים - חדשות באר שבע והנגב