במודיעין פועלת כבר למעלה משנה קבוצת הריצה "גמאני רצה" לחולות, מתמודדות ומחלימות מסרטן, והיא כוללת כ־25 נשים המגיעות מדי שבוע לאימוני הקבוצה המתקיימים ברחבי העיר, בכל פעם במיקום אחר, בהתאם להחלטתה של המאמנת האהודה, שרית קליין.
קראו גם:
אחת המתאמנות המתמידות ביותר בקבוצה, ועל כך היא מעידה בעצמה, היא איריס סברנסקי, 57, המתגוררת במודיעין מזה שני עשורים וחצי, פחות או יותר מאז ייסודה של העיר.
סברנסקי אובחנה כחולה בסרטן השד בשנת 2017, דבר ממנו חששה במשך שנים, בעיקר משום שגם סבתה וגם אמה חלו בעבר במחלה.
"אובחנתי כחולה בעקבות בדיקה שגרתית לחלוטין שביצעתי, מבלי שהיו סימנים מוקדמים", מספרת סברנסקי. "זו היתה מבחינתי עוד בדיקת ממוגרפיה לאבחון סרטן השד, אחת מעשרות שביצעתי ב־20 השנים לפני כן, ולצערי גילו שאני חולה".
כמו נשים אחרות במצבה, החלה סברנסקי לעבור סדרת טיפולים מתישים, ואף עברה ניתוח שהוכתר כמוצלח, ובסיומם של תשעה חודשי טיפול ממושכים היא הוגדרה כמי שעברה בשלב זה של חייה את המחלה והתגברה עליה.
גילוי המחלה הביא את סברנסקי להחלטה לצאת לגימלאות בגיל מוקדם יחסית, 55, וזאת לאחר עשרות שנים של עבודת מטה במשטרת ישראל.
"למצב הגופני שלי באותה תקופה היה חלק גדול בהחלטה לצאת לגימלאות, ואני שמחה שעשיתי זאת", היא אומרת.
היום, כמו נשים אחרות שחלו בסרטן השד, היא ממשיכה ליטול תרופות באופן יומיומי, במטרה למנוע את התפרצותה המחודשת של המחלה.
בחודש יולי בשנה שעברה, עם תחילתה של מגיפת הקורונה ובעיצומו של הסגר הראשון, קראה סברנסקי מודעה באחד העיתונים, ממנה נודע לה כי נפתחה במודיעין קבוצת ריצה ייעודית לנשים חולות ומחלימות מסרטן.
"היה ברור לי שאני הולכת על זה בכל הכוח, ולמפגש הראשון הגיעו 15 נשים מקסימות, ומאז הקבוצה רק הלכה וגדלה", מספרת סברנסקי.
קליין, מאמנת הקבוצה, היא מבחינת סרבנסקי דמות להערצה ולהערכה.
"אנחנו הולכות אחרי שרית בעיניים עצומות, ממש ככה, ונעשה מה שצריך, נעלה כל עלייה שיש במודיעין. אנחנו מכורות אליה ואל האימון", היא מספרת. "האימונים בקבוצה הם משהו שאני לא מוותרת עליו בשום פנים ואופן, וצריך לקרות משהו מאוד מאוד חריג כדי שלא אגיע לאימון".
"ברור לי שאני לא מוותרת על אימוני הריצה והכוח, כי זה משפר את המצב הרפואי והגופני שלי"
על התחושות שמעניקים לה אימוני הקבוצה היא מספרת: "ברור לי שאני לא מוותרת על אימוני הריצה והכוח, כי זה משפר את המצב הרפואי והגופני שלי, ומפחית מאוד את תופעות הלוואי של התרופות והטיפולים, זה ממש נהדר".
את הכוחות להמשיך להתאמן שואבת סברנסקי גם מהדינמיקה המיוחדת שנוצרה בין חברות הקבוצה, שהפכה למסגרת עבור המתאמנות.
"הקבוצה הזאת מגובשת ועוטפת ומחבקת. ככה זה מתנהל", היא אומרת. "אנחנו תומכות זו בזו, מסייעות, מחבקות, משתפות ומכילות אחת את ענייני השנייה. אנחנו גם נוסעות יחד לבדיקות עם מי שצריכה ליווי ומגיעות יחד לטיפולים ולביקורי רופאים. כל האנרגיה הזו גורמת לנו להגיע לכל אימון גם כשקצת כואב או כשאין כוח, רק כדי לפגוש את כולן".
עוד חדשות מודיעין